עע"מ 10673/05

תקציר

פסק הדין דן בערעור על פטור מארנונה לפי פקודת הפיטורים למוסד חינוך. היא מתמקדת בשאלה האם המערערת זכאית להיחשב "מוסד חינוך" על פי קריטריונים הקבועים בחוק, המחייבים בחינת בעלות בנכס, שימוש בו, והאם הנכס משמש להפקת רווח כספי. הסמכות להגדיר "מוסד חינוך" נתונה לממונה על המחוז במשרד הפנים. בית המשפט מציין את חשיבות החינוך בכל שלבי החיים, תוך התבוננות בהגדרות רחבות של החינוך ובממדיו הפילוסופיים. עם זאת, ההצדקה לפטור ממס מורכבת, במיוחד כאשר מדובר באינטרסים כלכליים ציבוריים. בעוד שהפקודה מתקופת המנדט בארץ ישראל נחשבה במידה רבה למוסדות יסודיים, קיים ויכוח האם ניתן לכלול השכלה גבוהה. בית המשפט נוטה לפרשנות מצמצמת המתיישבת עם חינוך בסיסי וחובה לילדים ולנוער. השופט רובינשטיין מציע כי ההוראה מכוונת בעיקר למוסדות המנויים היסטורית בפקודה, כגון בתי ספר וסמינרים לילדים, תוך ריסון על פני הרחבת הפטורים לגופי חינוך מקצועי גבוה. השופט אלון מסכים עם נימוקיו של רובינשטיין, והנשיאה ביניש מדגישה כי יש צורך בעדכוני חקיקה מודרניים שישקפו נאמנה את המציאות העכשווית. המערערת רשאית להוסיף ולבקש פטור לפי סעיף פקודה אחר הנוגע למוסדות לשירות הציבור, אך ככלל, הערעור נדחה, דבר המצביע על צורך בהנחיה חקיקתית ברורה באשר לפטורים החלים על מוסדות אלה.