עס"ק 11802-04-20

תקציר

עניינו בתחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, המאריך את תקופת ההתיישנות אם העובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מהתובע מסיבות שאינן תלויות בו. המשיבים, פנסיונרים של המדינה, טענו כי לא היו מודעים לכך שקצבת הפרישה שלהם אינה כוללת פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו במהלך חופשות השבתון שלהם, ויש לבורות זו להקפיא את תקופת ההתיישנות עד לגילוי העובדות. המדינה טענה כי המשיבים יכלו לגלות את העובדות בעת פרישתם ואי ידיעתם אינה סבירה. בית המשפט הסכים עם המדינה, וקבע כי היה על המשיבים לוודא את קצבת הפרישה שלהם, במיוחד בצומת כה משמעותי, והימנעותם מכך בתוך תקופת ההתיישנות, שהחלה במועד פרישתם, שוללת את טענותיהם. בית הדין הדגיש את החשיבות בכך שהעובדים יבדקו את מימוש זכויותיהם, והחלת סעיף 8 במקרה זה תחתור תחת תכליות חוק ההתיישנות. לפיכך התקבל ערעור המדינה, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר לטובת המשיבים בוטל.