דנ"א 7601/10

תקציר

הבקשה לדיון נוסף עניינה בפסק דין של בית המשפט העליון מיום 19.9.2010, שעסק בתקופת ההתיישנות בתביעות של משפחותיהם של שני עובדי הקריה למחקר גרעיני שנפטרו, נחום גיא ואלפרד כהן, שנפטרו מסרטן הקשור לכאורה לחשיפה לקרינה בעבודה. בית המשפט העליון אישר את החלטתו כי התביעות התיישנו בשל חלוף הזמן, תוך שהוא מנתח את תחולתו של כלל הגילוי המאוחר בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. החוק קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה כאשר נודע לתובע על העובדות המהוות את עילת התביעה, אך השופט י' עמית ציין כי די בחשד גרידא לקשר סיבתי כדי להתחיל את תקופת ההתיישנות. העותרים טענו כי הטענות אינן מיושנות שכן העובדות הוסתרו בשל סודיות סביב תנאי העבודה, וטענו כי יש צורך בראיות קונקרטיות יותר לפני תחילת תקופת ההתיישנות. עם זאת, בית המשפט, בתמיכת השופטים א' חיות וא' פוגלמן, סבר כי גם קצה חוט או חשד יכולים לעורר את תקופת ההתיישנות. התובעים לא הצליחו להוכיח את חוסר יכולתם לדעת את העובדות למרות זהירות סבירה. אצל גיא התעוררו חשדות במהלך חייו, ואצל כהן החשדות היו ברורים עוד לפני מותו כאשר ביקשו ייעוץ משפטי. בית המשפט טען כי פרשנות זו מתיישבת עם ההלכה הקיימת המאזנת בין זכויות התובעים לגישה לערכאות לבין זכויות הנתבעים ואינה מחייבת דיון נוסף. משכך, העתירה נדחתה, ופסק הדין אושר, תוך הדגשת הסף המשפטי להתיישנות בתביעות דומות.