ע"ו 31447-12-11

תקציר

התיק הנדון בבית המשפט סובב סביב ערעור על הכרה בהפרעה נפשית כתוצאה משירות צבאי ותביעת פיצויים ממשרד הביטחון בעקבותיה. המערער, ששירת במלחמת שלום הגליל, טען כי בעיותיו הנפשיות נבעו מהמבצע הצבאי האמור. המחלוקת המרכזית הייתה האם חלה על התביעה התיישנות, בשל חלוף הזמן בין הפעולה הצבאית לבין התביעה. בית המשפט סקר בהרחבה פסקי דין קודמים במקרים דומים, שעסקו במחלות נפש שצצו זמן רב לאחר השירות הצבאי. פסקי דין אלה היוו תקדים המאפשר מרחב תמרון בכל הנוגע לתקופת ההתיישנות, במיוחד כאשר מדובר בבעיות נפשיות שעשויות להימשך שנים. בית המשפט הכיר בדרישת המשיב לרישום הפגיעה, אך ציין גם כי די בראיות משניות. במקרה דנן, התיק הרפואי של המערער, בצירוף הצהרות המערער ומפקדו, נחשבו כראיה מספקת לקשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין ההפרעה הנפשית. בית המשפט מתח ביקורת על עמדתו הבלתי עקבית של המשיב בנושא, והדגיש כי על המשיב למלא נאמנה את חובתו כבעל עניין המבקש צדק. בסופו של דבר התקבל הערעור, ובית המשפט פסק לטובת המערער והורה על הכרה בנכותו הנפשית כנובעת מהשירות הצבאי. כמו כן, חויב המשיב לפצות את המערער בשכר טרחת עורך דין בסך 21,240 ₪. השופטים ד"ר ורדי ולבהר-שרון הצטרפו לחוות דעתו המקיפה של השופט שנלר, והדגישו את חוסר ההתאמה שבהתעלמות מהמלצות מומחים ואת הצורך בגמישות במקרים של תסמונות נפשיות עם התפרצות מאוחרת.