ע"א 5444/95

תקציר

במקרה זה ערערו המערערים, חברי ארגון קהילתי יווני-קתולי, על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את בקשתם לקבל חשבונות כספיים הקשורים לנכסי קהילתם המנוהלים על ידי המשיב, ארכיבישוף. המערערים טענו לניהול כספי כושל וביקשו שקיפות בנוגע לנכסים המוקדשים לקהילה הן באמצעות בתי הדין הדתיים והן מחוצה להם. הם הפעילו את דיני הנאמנות, וטענו לזכות בחשבונות אלה כנציגי חברי הקהילה, הנהנים בנכסים אלה. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי חוק הנאמנות אינו חל, שכן רוב נכסי הקהילה הוקדשו באמצעות בתי דין דתיים לפני חקיקת חוק הנאמנות, ועניינים אלה נמצאים בסמכותו של בית הדין הדתי על פי מסגרות משפטיות היסטוריות, ובפרט דבר המלך במועצה לארץ ישראל. גם תביעתם של המערערים לאכיפת חוזה על סמך הסכמתו מראש של המשיב להמצאת חשבונות נכשלה, שכן בית המשפט קבע כי ההסכם נעדר כוונות משפטיות מחייבות. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, וציין כי המערערים לא הציגו ראיות מספיקות ליחסי נאמנות או לנכסים שנוהלו שלא כהלכה מחוץ לאלה שהוקדשו בפני בתי הדין הדתיים. בנוסף, טענות בדבר הפרות אפשריות מצד המשיב נעדרו הוכחות קונקרטיות הדרושות לשינוי סמכות השיפוט מבתי משפט דתיים לאזרחיים. בסופו של דבר נדחה הערעור, ובית המשפט שב והדגיש כי מוטב לטפל בחששות המערערים בתוך המבנים הפנימיים של הקהילה, אלא אם כן יצוצו ראיות נוספות.