תה"ס 41329-02-16

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותו ויישומו של סעיף 30 לחוק, שעניינו חלוקת החיסכון הפנסיוני בעת גירושין. התובעים, שהתגרשו מהנתבעת, ביקשו לתקן את פסק הדין הקודם כך שיתאים להוראות סעיף 30, שיאפשר להם לקבל כספים ישירות מהגוף המשלם. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי פירוש סעיף 30(ג) כמאפשר מתן פסק דין כזה יערער את הבסיס החוזי של הסכם הגירושין ביניהם. ההסכם, שקבע את תשלומי האיזון בסכומים קבועים, היווה חלק אינטגרלי מהסדר הרכוש. לפיכך, מתן פסק דין חדש לפי החוק כמוהו כביטול ההסכם הקיים ויצירת הסכם חדש. בנוסף, בית המשפט מצא כי טענת התובע, אשר הפעילה קביעת ברירת מחדל בשל המצב המשפטי הקודם, אינה נתמכת. התובעת בחרה במודע בשיטת תשלום היתרה, ושינוי החוק לא הצדיק את שינוי ההסכם. משכך, דחה בית המשפט את התביעה, בהדגישו כי יש לאזן בין תכלית החוק לבין עקרון חופש החוזים. כמו כן, בית המשפט הורה לתובע לשלם לנתבע 14,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בשל ההסכם הפרוצדורלי שייעל את ההליך.