עפ"ג 6227-02-15

תקציר

הכרעת הדין האמורה מתייחסת לתיק פלילי בו הורשע המערער על סמך הודאתו בשורה של סעיפים של שימוש במסמכים מזויפים וניסיון מרמה. בית משפט קמא גזר על המערער עונש מאסר שנע בין ארבעה לעשרה חודשים. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי בית משפט קמא לא שקל כראוי את הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים, אשר הסכים לעונש מרבי של שישה חודשים. ערכאת הערעור לקחה בחשבון גם את גילו של המערער בעת ביצוע העבירה – 23 שנים – ואת העובדה שהביעו חרטה, נטלו אחריות על מעשיהם ולא היה להם עבר פלילי קודם. זאת ועוד, השיהוי הניכר של כשלוש שנים בין ביצוע העבירה לבין הגשת כתב האישום היווה אף הוא גורם. בסופו של דבר, החליטה ערכאת הערעור להתערב ולשנות את העונש שהטיל בית משפט קמא. במקום מאסר בפועל, נגזר על המערער עונש חינוכי קל יותר של 200 שעות עבודות שירות. החלטה זו התקבלה במטרה לתעדף את שיקומו של המערער על פני הגמול וההרתעה, בתקווה שזו תהיה מעורבותו הראשונה והיחידה בהליך הפלילי. השופטת טאובר, שנתנה את פסק הדין, הציעה כי יש לתת משקל משמעותי לסוגיית השיקום של צעירים בגזר הדין, במיוחד כאשר סיכויי השיקום שלהם גבוהים. השופטים רון שפירא ואברהם אליקים הסכימו עם התוצאה, אם כי השופט שפירא ציין כי יש להגביל את גיל "הצעיר" ל-21 שנים.