עמ"ת 57415-11-13

תקציר

המדינה ערערה על ההחלטה לשחרר את הנאשם, העומד בפני אישומים רבים, בהם הסעת שוהים בלתי חוקיים וסיכון הציבור תוך כדי נהיגה, לקהילה טיפולית בשלב הארכת המעצר. לטענת המדינה, עברו הפלילי של הנאשם, היעדר קשר ישיר בין העבירות לגמילה מסמים והספק באשר להצלחת הליך השיקום, כל אלה מחייבים את מעצרו של הנאשם עד תום המשפט. בתוך כך, בא כוח הנאשם קורא לדחיית הערעור, תוך שימת דגש על הודאתו של הנאשם בבעיותיו ועל נכונות המשפחה לפקח עליו בתהליך הטיפולי. לאחר בחינת חומר הראיות, מסכים השופט עם טענות המדינה. השופט מדגיש את חומרת העבירות, את הרשעותיו הקודמות של הנאשם בעבירות דומות ואת היעדר ניסיונות שיקום קודמים. השופט מדגיש גם את חוסר הקשר בין העבירות לבין התמכרות לסמים או אלכוהול, כמו גם את סיכויי ההצלחה המפוקפקים בהליך השיקום המוצע. יתר על כן, השופט מביע ספקנות לגבי כנות "חזרתו בתשובה" לכאורה של הנאשם. משכך, פוסק השופט לטובת המדינה, מקבל את הערעור ומורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, בנימוק ששחרור הנאשם אינו ראוי בהתחשב בנסיבות.