ע"א 450/82

תקציר

המקרה בבית המשפט העליון עוסק בסכסוך חוזי הקשור למכרז לאספקה, הובלה ופריקה של תערובת אספלט, כאשר רכיב מרכזי היה "ביטומן". במכרז זכו המשיב וחברה נוספת, וסעיף בחוזה קבע כי עליית המחירים תותאם בהתאם למדד מחירי הביטומן. התגלעה מחלוקת האם מדד זה חל על כל רכיבי התערובת או רק על רכיב הביטומן. בית המשפט העליון פסק בעבר במקרה דומה לטובת הפרשנות לפיה המדד חל על כל רכיביו. המשיב ביקש אז הפרשים כספיים על בסיס פסק דין זה, אך המערער טען כי תביעתו של המשיב נדחתה במועד בשל תקופת ההתיישנות, וטען כי עילת התביעה קמה שנים קודם לכן. בית המשפט מצא כי פסק הדין ההצהרתי המבוקש על ידי המשיבה לא יצר עילת תביעה חדשה אלא רק הבהיר את תנאי החוזה. בנוסף, הגשת התביעה קטעה את תקופת ההתיישנות, ובכך ביטלה את הגנת ההתיישנות של המערער. בית המשפט אישר את פרשנותו המילולית של החוזה, תוך יישור קו עם עקרונות המכרז המבטיחים יחס שווה בין הזוכים, ודחה את הטענה כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב שכן השיהוי נבע ברובו מהמתנה להחלטתו הקודמת של בית המשפט. יתר על כן, מפסק הדין עולה כי פסק הדין הקודם מנע למעשה מהמערערת לערער על הפרשנות, וחיזק את התנאים המקובלים של המכרז לכל הצדדים. לפיכך נדחו שני הערעורים, תוך שימת דגש על היצמדות ללשון החוזה וההגינות הפרוצדורלית תוך התייחסות לשיקולי התיישנות סטטוטורית.