ע"א 6253/03

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם זכאים המשיבים לחלק משווי ההשבחה של מקרקעין במושב כפר מל"ל, בהתאם להסכם מיום 10.10.82. חנה ויעקב זלמנסון, חברי האגודה השיתופית, החזיקו בזכויות חכירה לחלקות חקלאיות. עם מותם חתמו יורשיהם, לרבות המשיבים, על "הסכם חלוקה" המעניק זכויות חכירה למערערים בחלקות 18 ו-38. עם זאת, מחלוקות התעוררו כאשר חלק מהקרקעות שינו את ייעודן לבנייה, מה שהעלה את ערכן. המשיבים טענו לזכאות לחלק מגידול זה, בהתבסס על הוראות ההסכם לפיצוי במקרה של שינוי ייעוד. בית המשפט המחוזי נעתר לכך, בקובעו כי המשיבים זכאים לשני שלישים משווי ההשבחה, חרף טענות המערערים בדבר התיישנות וייחודו של ההסכם לחלקה 38 בלבד. המערערים ערערו וטענו כי ההסכם אינו מרחיב זכויות במקרקעי האגודה וכי תקופת ההתיישנות החלה עם פטירת האם 24 שנים קודם לכן, מה שהופך את התביעות למיושנות. בית המשפט העליון הסכים עם המערערים וקבע כי ההסכם חל רק על חלקות ספציפיות וכי זכאות רחבה יותר משמעה עמידה על זכויותיהם. הניתוח של השופט ג'ובראן הצביע גם על כשלים פרוצדורליים של המשיבים בכך שלא חקרו זכויות פוטנציאליות בתוך האגודה השיתופית בעת חתימת ההסכם. השופטים פרוקצ'יה וארבל הסכימו עם דחיית טענות המשיבים, וציינו כי לא הוכיחו כי למצווה זכויות יחסיות בנכסי הקואופרטיב. בסופו של דבר, הערעור התקבל, תוך שלילת טענות המשיבים לזכויות נוספות, תוך הדגשת ויתורם, או בעיקרו של דבר, פיקוח על זכויותיהם החוקיות בתוך האגודה השיתופית בעת חתימת ההסכם.