בש"פ 4425/24

תקציר

בערעור שבפני בית המשפט ביקש המערער לערער על פסק דין קודם שהורה על מעצרו עד תום משפטו, בעקבות אישומים חמורים של אלימות וחטיפה לשם סחיטה כספית. אישומים אלה התבססו על כתב אישום שבו נטען כי הוא יחד עם שותפיו איימו על אדם, חטפו אותו ותקפו אותו. ראיות מרכזיות כוללות הודעת קבלן במשטרה לפיה איים המערער לפגוע בילדיו בשל חוב, עדויות עדים על אלימות כלפי החטוף, ראיות וידאו, מסרונים הקשורים לטלפון של המערער והקלטה של שיחת טלפון (שיחה 5165) עם איומים ישירים המיוחסים למערער. המערער מערער על אותנטיות השיחה, ומציע ניתוח זיהוי קולי ממנו עולה כי הקול המאיים אינו שלו, בעוד המדינה משיבה בתעודת עובד ציבור המקשרת את השיחה לטלפון שלו. למרות ערעורים אלה, אישר בית המשפט את המעצר על סמך ראיות לכאורה המצביעות על חלקו האינטגרלי של המערער בעבירות, תוך הכרה בכך שהוכחה סופית מעבר לספק סביר שמורה למשפט העיקרי. המעצר היה מוצדק מכוח חזקת המסוכנות לפי חוק המעצרים, כאשר המערער לא הציג חלופות מעשיות להפחתת הסיכון להארכת מעצרו, כפי שצוין בדו"ח המעצר השלילי. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא נפלה טעות בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר, דחה את הערעור והותיר על כנו את ההחלטה להמשך המעצר.