ע"א 1142/08

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותו ויישומו של סעיף 7(4) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המערער, תושב הרשות הפלסטינית, נכנס לישראל שלא כדין ברגל מהשטחים ונכנס לרכב ישראלי שהיה מעורב בתאונה בעת שניסה להימלט משוטרי מג"ב. מאחר שלנהג הרכב לא היה ביטוח להסעה בתשלום, הגישה המערערת תביעת פיצויים לפי חוק נפגעי תאונות דרכים, אשר נדחתה על ידי בית משפט השלום. פסק דינו של בית המשפט קמא התבסס על הפרשנות לפיה המערער עבר עבירה פלילית של הסתננות וכי הרכב סייע בביצוע עבירה זו. בערעור על פסק דין זה נטען כי עבירת ההסתננות לא בוצעה וכי הרכב לא שימש לביצוע עבירה. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט מצא כי מעשיו של המערער מהווים עבירת הסתננות וכי הרכב סייע בעבירה זו. זאת ועוד, תכליתו של חוק נפגעי תאונות דרכים, על אף היותה חברתית, אינה מצדיקה את הרחבת הוראותיו כך שיכללו גם את המשתמשים ברכב לצרכים פליליים. החריג האמור בסעיף 7(4) לחוק, אפוא, חל על המערער, ופסק דינו של בית משפט השלום נותר בעינו. המערערת אינה זכאית לפיצויים, ותחת זאת היא מחויבת לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב.