ת"צ 34200-06-11

תקציר

פסק דין זה מתייחס לשתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ בגין גביית עמלת המרה על עסקאות מקוונות שבוצעו בשקלים חדשים. הבקשה הראשונה, שהוגשה על ידי אקו-טק, מתייחסת לעסקאות עם עסקים מחוץ לישראל, ואילו הבקשה השנייה, שהוגשה על ידי יחיעם, מתייחסת לעסקאות עם עסקים בתוך ישראל. הבקשות נדונו במסגרת תיקון 12 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) וכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), הקובעים כי תאגידים בנקאיים רשאים לגבות מלקוחות רק עבור שירותים הכלולים בתעריף שקבע נגיד בנק ישראל. התעריף כולל עמלה בגין המרת מטבע עקב עסקאות זרות. פסק הדין, שניתן ב-10 במרץ 2014, אישר חלקית את בקשתו של יחיעם, שכן נמצא כי כאל גבתה שלא כדין עמלת המרה בגין עסקאות מקוונות שבוצעו בשקלים חדשים עם עסקים בישראל. הסיבה לכך היא שעמלת העסקאות בישראל לא נכללה בתעריף. עם זאת, בקשתה של אקו-טק נדחתה, שכן העמלה בגין עסקאות עם עסקים זרים נקבעה בתעריף ונקבעה גם בהסכם בין כאל ללקוחותיה. הן אקו-טק והן כאל ערערו על החלטה זו לבית המשפט העליון, ובהמשך התבקש בנק ישראל להביע את עמדתו לגבי שני תיקונים לכללי הבנקאות, שהובילו לפסק הדין הנוכחי. בנק ישראל הבהיר כי התיקונים מ-2012 ומ-2015 נועדו לשנות את החוק הקיים, וכי הקריטריון לקביעה האם עסקה כרוכה בעמלת המרה השתנה ממקום העסק למטבע ששימש לביצוע העסקה. עוד הסבירו בבנק כי התיקונים נועדו להיות צופים פני עתיד, כדי להימנע מהחזר כספי ללקוחות. השופט קבע כי אין מקום לשנות את פסק הדין הקודם בהתבסס על עמדת בנק ישראל. התיקון משנת 2012, שקבע כי אין לגבות דמי המרה בגין עסקאות בישראל, פורש כהבהרה של הדין הקיים ולא כתקנה חדשה. עוד ציינה השופטת כי חששותיו של בנק ישראל מהחזר כספים ללקוחות אינם מחייבים את בית המשפט, שאמור לתת עדיפות ליכולת הלקוחות להבין את עלויות השירותים הבנקאיים. לפיכך, פסק הדין הקודם, שאישר את בקשתו של יחיעם אך דחה את בקשת אקו-טק, נותר על כנו. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופגישת קדם משפט נקבעה ל-29 בספטמבר 2016.