ת"א 39157-10-10

תקציר

התביעה מבקשת לבטל הסדר פשרה מוסכם בין בעלי הדירות בבניין שנבנה על ידי סולל בונה לבין הקבלן, אשר קיבל תוקף בהחלטת בית המשפט בשנת 1997, בעילה של טעות או הטעיה. ההסדר ניתן בעקבות תביעה שהגישו בעלי הדירות בשנת 1991 נגד סולל בונה בגין ליקויי בנייה שגרמו לחדירת רטיבות. ההסדר חייב את סולל בונה לבחור באחת משלוש שיטות שהציע מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר עמי גלזמן, לציפוי החלק החיצוני של המבנה באופן שימנע חדירת רטיבות, מבלי להתחייב לתוצאה של הפסקת הרטיבות. התובעים טוענים כי טעו בהסכמתם להסדר וכי סולל בונה וד"ר גלזמן התרשלו. בית המשפט קבע כי ההסדר מהווה הסכם פשרה שקיבל תוקף של החלטת בית משפט. התובעים לא הוכיחו כי טעו או הוטעו בעת כריתת הסדר הפשרה, שכן ההסדר לא חייב את סולל בונה להשיג תוצאה של מניעת רטיבות, והתובעים לא עמדו על התחייבות כזו. טעותם של התובעים, אם בכלל, הייתה בכך שלא עמדו על התחייבות מוכוונת תוצאה, שאינה טעות חוזית על פי החוק. מכל מקום, התובעים לא הוכיחו כי השיטה בה בחרה סולל בונה אינה יכולה למנוע רטיבות. אשר לטענת ההטעיה, התובעים לא הוכיחו כי סולל בונה ידעה שהפתרון בו בחרה לא יפתור את הבעיה. באשר לתביעת הרשלנות נגד ד"ר גלזמן, קבע בית המשפט כי מומחה שמונה על ידי בית המשפט חסין ככלל מתביעות נזיקין בגין חוות דעתו. במקרה הנוכחי, התובעים לא הוכיחו כי ד"ר גלזמן התרשל במתן חוות דעתו, שכן חוות הדעת שהוגשו על ידם לא ביססו רשלנות. חוות הדעת לא התייחסו למועד שבו נתן ד"ר גלזמן את חוות דעתו, ובעיית ניתוק לוחות הגרנוליט מהקיר, שלכאורה הייתה צריכה להיות צפויה על ידו, לא הייתה קיימת באותה עת. לפיכך נדחתה גם תביעת התובעים נגד ד"ר גלזמן. תוצאת התביעה היא שהתביעה נגד שני הנתבעים נדחית. התובעים חויבו לשלם הוצאות משפט לד"ר גלזמן.