ת"א 62027-02-18

תקציר

התובע, שהיה קטין באותה עת, נפגע בתאונת דרכים ביולי 2017 והגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעת, רכבת ישראל, הכירה בכיסוי הביטוחי אך חלקה על גובה הפיצוי. בית המשפט מינה מומחה אורתופדי אשר העריך את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 19%, לרבות 10% נכות יציבה עקב שבר בזרוע ימין ועוד 10% נכות עקב צלקות. כמו כן סיפק המומחה הערכה לגבי נכויותיו הזמניות של התובע. שני הצדדים קיבלו את הערכת המומחה. בית המשפט קבע כי הנכות הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על 19%. באשר לפגיעה תפקודית, בית המשפט בחן את הראיות וקבע את השיעור על 10%, בהתאם להערכת המומחה לגבי הפגיעה במרפק. בית המשפט לא ייחס משמעות תפקודית כלשהי לצלקות. טענות התובע בדבר התיישנות וכאב נמצאו סבירות ועולות בקנה אחד עם ממצאי המומחה. כדי לכמת את הנזק, בית המשפט שקל את גילו של התובע, לימודיו הנוכחיים והקריירה המקצועית העתידית שלו. הוחלט כי שכר הבסיס המתאים לחישוב הניכוי מכושר ההשתכרות הוא השכר הממוצע במשק, העומד על 9,725 ש"ח לאחר ניכוי מס. בית המשפט פסק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 225,214 ₪ בגין ניכוי כושר השתכרות עתידי, המהווה 70% מהחישוב האקטוארי. התובעת ביקשה פיצוי בגין סיוע שנזקק בעבר ובעתיד, דבר שהנתבע חלק עליו. בית המשפט פסק 30,000 ₪ עבור קטגוריה זו, מתוך הכרה בצורך בסיוע בינוני, במיוחד מיד לאחר התאונה. עבור הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות פסק בית המשפט 4,000 ₪, תוך הכרה בכך שהתובע נזקק לטיפול רפואי ולמעקב. על פי התקנות, נפסק לתובע גם סך של 36,237 ₪ בגין נזק לא ממוני. בסך הכל התקבלה התביעה והנתבע חויב לשלם לתובע סך של 295,451 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין, מע"מ והוצאות משפט. הסכום היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, עם הפרשי הצמדה וריבית שנצברו בהתאם לחוק. פסק הדין ניתן ביום 04.05.2021, ולשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.