עת"מ 2827/04

תקציר

המשיבים ביקשו לדחות את העתירה מכמה טעמים: מעשה בית משפט, שיהוי, חוסר תום לב, הכללת סעד כספי שלא כדין, היעדר יריבות עם המשיבים 2 ו-3, היעדר תצהיר תומך כדין ולגיטימיות של פעולה מינהלית. העתירה ביקשה סעד שיחייב את המשיבים להצדיק את משיכת ההסכמים המתוקנים בנושא היטל הביוב ולהשיב את הסכום העודף שנגבה מהעותרת. העובדות הרלוונטיות נסובו סביב ערעורה של העותרת על תשלומי היטל ביוב, הסכמת המשיבים לתיקון התשלומים, והליכי גבייה שננקטו על ידי המשיבים לאחר מכן. בית המשפט מצא כי לא הייתה כל פעולה של בית המשפט המונעת את הגשת העתירה, אך העותר אכן לא מיצה את ההליכים טרם הגשת העתירה. כמו כן, העתירה הוגשה באיחור ניכר, שנע בין 15 חודשים ל-6 חודשים, בהתאם לאירוע הנזכר. עוד טענו המשיבים כי העתירה הוגשה בחוסר תום לב בשל אי צירוף מסמכים רלוונטיים, אך בית המשפט מצא רק מסמך אחד שהיה צריך לצרפו. בית המשפט לא קיבל את הטענה בדבר הכללת סעד כספי שלא כדין, שכן ראה בהחזר המבוקש על ידי העותרת תופעת לוואי של הסעד העיקרי. עם זאת, בית המשפט הסכים עם המשיבים בדבר היעדר יריבות אישית עם המשיבים 2 ו-3, שכן אין להם יריבות משפטית אישית עם העותר. בית המשפט דחה את הטענה לאי צירוף תצהיר, שכן תצהיר אחיו של העותר נחשב מספיק. לבסוף, בית המשפט קבע כי הפעולה המנהלית הייתה לגיטימית, אך טענה זו אינה טענת סף. סיכומו של דבר, דינה של העתירה להידחות על הסף, בעיקר בשל היעדר סמכות לדון בסעד הכספי המבוקש, כמו גם בשל אי מיצוי הליכים מצד העותרת ושיהוי ניכר בהגשתה. העותר חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות.