ע"א 516/97

תקציר

שני ערעורים אלה נובעים ממחלוקת שעניינה שיק על סך 110,000 ₪ שהופקד בבנק אגוד לישראל בע"מ (הבנק הגבייה) על ידי חברת ענפית מסחר ושיווק בע"מ (המשיבה מס' 2), אשר חשבונה נוהל בסניף הבנק הדר-הכרמל. השיק נמשך על ידי פונטיל שיווק וסחר בע"מ (הבנק המושך) ולא כובד בעת הצגתו. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם עצם העובדה שזיכוי בגין שיק הפך לסופי מקנה לבעל החשבון זכות בלתי חוזרת לקבל את הכסף. קמא בבית משפט השלום ברמלה פסק לטובת המשיב מס' 2, וחייב את הבנק הגובה לשלם את סכום השיק למשיב מס' 2. הן הבנק הגובה והן הבנק המושך ערערו על החלטה זו. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את העובדות, מצא כי הבנק הגובה זיכה את חשבונו של המשיב 2 באופן זמני, דבר שהפך מאוחר יותר לסופי לפי סעיף 3(א) להוראות הבנקאות (שירות לקוחות) (מועד חיוב אשראי ושיקים), התשנ"ב-1992. עם זאת, סופיות האשראי אינה מקנה כשלעצמה זכות מוחלטת לקבלת כסף מהבנק. בית המשפט נימק זאת בכך שההוראות הבנקאיות קובעות רק את מועדי האשראי והחיוב ואינן משנות את הזכויות וההתחייבויות של הצדדים המעורבים, מה גם שהשיק לא כובד על ידי הבנק המושך. זאת ועוד, המשיבים לא הוכיחו נזק כלשהו שנגרם להם כתוצאה מהזיכוי הסופי, לאחר ששחררו את המחשבים המובטחים כבטוחה עוד בטרם בוצע הזיכוי. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הבנק הגובה אינו חייב לשאת בהפסד הנובע מהשיק הנפרע ולכן שני הערעורים התקבלו. המשיבים חויבו לחלוק ביניהם את ההוצאות בסך 7,500 ₪, אשר ייזקפו לכל אחד משני הבנקים.