עת"מ 49503-11-17

תקציר

פסק הדין דן בסמכותן של ועדות התכנון המקומיות וביכולתן לדון ולאשר תכניות. במקרה זה ניסתה ועדה מקומית לאשר תכנית שאינה בתחום שיפוטה. התוכנית המדוברת נועדה לבנות יחידות דיור להשכרה לזכאי דיור סוציאלי, קשישים ועולים חדשים. על פי החוק, תכנית כזו צריכה להידון בוועדה מחוזית ולא מקומית. פסק הדין מדגיש כי היסודות המהותיים של ההליך התכנוני – הכוללים את העמדת התכנית לעיון הציבור ומתן אפשרות להתנגדויות – מולאו באופן משביע רצון. יכולת הציבור להבין את התוכנית ולהתנגד לה נותרה בעינה. כמו כן, פסק הדין מכיר בחשיבותה הציבורית של התוכנית, שמטרתה לספק דיור לקשישים ולנזקקים, ומציין כי ביטול הליך האישור עלול לעכב את הפרויקט באופן משמעותי, לגרום להשלכות כספיות ולפגוע באינטרס הציבורי. כתוצאה מכך, קבע השופט כי היעדר סמכותה של הוועדה המקומית אינו מצדיק את ביטול ההליך והחליט כי יש להמשיך באישור התוכנית כרגיל. השופט הפעיל את דוקטרינת "הבטלות היחסית", המתחשבת בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ומתאימה את הסעד למכלול הנסיבות. במקרה זה החליט השופט כי פעולות הוועדה המקומית, אף שלא אושרו, אינן מצדיקות את ביטול אישור התכנית, במיוחד בהתחשב באינטרס הציבורי העומד על כף המאזניים ובעובדה שהתכנית נדונה ואושרה מאוחר יותר על ידי הרשות המתאימה, הוועדה המחוזית. הוראת השעה שעצרה את ההליך בוטלה והעתירה נדחתה. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.