ע"פ 111/99

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה אונס, בו הורשע המערער וביקש לערער על ההחלטה, אך הערעור נדחה. החלטת הרוב, הכוללת את דעתן של השופטת שטרסברג-כהן והשופטת דורנר, היא לאשר הן את ההרשעה והן את גזר הדין. השופטת שטרסברג-כהן אינה מסכימה עם טענת המערער כי יש יסוד להטיל ספק באשמתו של המערער. לדעתם, החלטת בית המשפט המחוזי הייתה נכונה בהערכתו את הראיות והעדים. השופט מציין כי את התנהגותה של המתלוננת, שעשויה להיראות חריגה - כגון אי התנגדות לתוקף או צחוק לאחר האירוע - ניתן להסביר בהקשר של הנסיבות. נחה דעתו של השופט כי המתלוננת לא הסכימה, וטענת המערער כי עשתה כן אינה אמינה. עוד מציינת השופטת שטרסברג-כהן כי גרסת המתלוננת לאירועים נתמכה בראיות ובעדים נוספים. גם השופטת דורנר מצטרפת להחלטה לדחות את הערעור. הם מסכימים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המתלוננת לא הסכימה למעשה המיני וכי התנהגותה הן במהלך האירוע והן לאחריו מובנת בהתחשב בנסיבות. השופטת דורנר מדגישה גם את התמיכה בעדותה של המתלוננת מעדים אחרים. יתר על כן, השופט מוצא את טענת ההסכמה של המערער כבלתי מהימנה. השופטת דורנר מגיעה למסקנה כי יש לדחות את הערעור ולקיים את ההרשעה וגזר הדין, גם בהתחשב באופיו הטוב הקודם של המערער ובחומרת העבירה. ההחלטה לדחות את הערעור מתקבלת על דעת הרוב של השופטים, כפי שהותוותה בפסק דינו של השופט מצא.