ס"ק 47424-05-16

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של הסכם קיבוצי, ובפרט בדבר החלת תניית הסכם הצמדה על הסדר המרת ימי מחלה לימי חופשה. נציג העובדים טען כי לשונו הברורה של ההסכם תומכת בעמדתם, ואילו המעסיק, בנק, טען כי הסכם ההצמדה לא צריך לחול כאשר קיים הסדר ספציפי בבנק. בית המשפט בחן בדקדקנות את עקרונות ההלכה בכל הנוגע לפרשנות הסכמים קיבוציים, תוך הדגשת חשיבותה העיקרית של לשון ההסכם, כוונת הצדדים וההקשר בו נכתב. פסק הדין דן בהרחבה בתקדימים משפטיים קודמים הקשורים לפרשנות חוזים, בפרט הסכמים קיבוציים, והסכמי הצמדה. בית המשפט הדגיש את נטל ההוכחה המוטל על הצד הטוען לפרשנות מיוחדת החורגת מלשונו הרגילה של החוזה. במקרה זה, הבנק לא עמד בנטל זה. פסק הדין התעמק גם בכלל לפיו ביצוע הסכם משקף את פרשנותו, ובחן את האופן שבו הצדדים יישמו את ההסכם הקיבוצי. המבקשים טענו כי הבנק יישם באופן סלקטיבי הוראות שפגעו בזכויות העובדים תוך התעלמות מאלה שהיטיבו עמם, ויצר חוסר איזון. בסופו של דבר פסק בית הדין לטובת העובדים וקיבל את טענתם כי הסכם ההצמדה חל על ההסדר להמרת ימי מחלה לחופשה. טענת הבנק כי קיים הסדר ספציפי בדבר ימי מחלה הופרכה, שכן בית המשפט קבע כי הסדר הגיור הוא סוגיה ספציפית הנבדלת מתקנות חופשת מחלה כלליות. בפסק הדין הודגש כי פרשנות הבנק תחליש משמעותית את סעיף ההצמדה, ואימוצה עלול להוביל למצב שבו התחייבויות הבנק על פי הסכם ההצמדה יהפכו לחסרות משמעות כמעט. לפיכך, בקשת נציג העובדים נחשבה כחוקית, והבנק נדרש להחיל את הסכם ההצמדה על הסדר המרת ימי המחלה. עם זאת, בית המשפט עודד את שני הצדדים לקיים דיאלוג ולאמץ הסדר להמרת ימי מחלה בהסכמה הדדית, מתוך הכרה בצורך בגישה מאוזנת.