ע"פ 36049-03-22

תקציר

הערעור מתייחס לקביעת סעיף העבירה המתאים לנסיבות עניינו של המערער. במקור נמצא כי המערער ביצע גניבת רכב, אך השופטים קבעו כי הראיות אינן תומכות במסקנה זו. תחת זאת, קבעו השופטים כי יש להמיר את העבירה המיוחסת למערער לשימוש ברכב ללא רשות, שכן העובדות אינן מצביעות על כוונה לקפח את בעל הרכב לצמיתות, שהיא דרישה לגניבת רכב. שינוי זה משפיע על משך צו האשפוז נגד המערער, ומשנה אותו למקסימום של חמש שנים, שהוא העונש המרבי על העבירה המיוחסת החדשה. עוד הדגישו השופטים כי גם בהליכים בהם נקבע אי שפיות, יש לבחון את מהות המעשה ואת יסודות העבירה, שכן יש לכך השלכות על משך האשפוז. מכאן, שלמרות השיהוי בהגשת הערעור והערעור הקודם בסוגיה אחרת, קיבלו השופטים את הערעור כדי למנוע עיוות דין במקרה חריג זה.