ע"פ 70042/08

תקציר

פסק הדין זיכה את המשיבים, שריעה ולמברסקי, משיבוש הליכי משפט ומשיבוש חקירה מחמת ספק סביר. בית משפט קמא סירב להעדיף את תוכן דבריו של שמשון במשטרה על פני עדותו בבית המשפט, שכן חזר בו מהם. בית המשפט מצא כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה מעבר לספק סביר ביחס לעבירות. כמו כן, לא ניתן היה לקבוע אם גרסת השריעה בנוגע לזיוף הייתה שקרית, וזו הייתה הסוגיה המרכזית, ולא ניתן היה להפריד בין מקרה זה לבין עבירות השיבוש וההדחה. מאחר שלא ניתן היה לשלול את גרסת המשיבים, קיבל בית המשפט אותה כאמת והגיע למסקנה כי מעשיהם נועדו לגלות את האמת. שופטי הערעור מנתקים את הקשר בין זיוף לבין יתר העבירות. הם קובעים כי הרצון לגלות את האמת אינו מצדיק את האמצעים בהם השתמשו המשיבים וכי היסוד הנפשי של שיבוש והדחה מתקיים בנפרד מעבירת הזיוף. דבריו של שמשון הם ראיה קבילה ועדיפים על עדותו בבית המשפט; הם חושפים כי המשיבים שיבשו הליכי משפט ושיבשו חקירה. השופטים מוצאים כי מעשיהם של המשיבים מעוררים שאלות ולא ניתן להצדיקם כניסיון להגיע לחקר האמת. הם ממליצים להרשיע את המשיבים בכל האישומים ולהחזיר את התיק לבית משפט קמא לצורך מתן גזר הדין.