ע"ע 16430-09-19

תקציר

הערעור נדחה לגופו של עניין, בעיקר בנימוקים שהוצגו על ידי בית הדין האזורי. בית המשפט נמנע מלהתייחס לטענות ההתיישנות. סוגיית הליבה סובבת סביב גילאי הפרישה השונים של גברים ונשים וההשלכות הנובעות מכך על שיעורי קצבת הנכות בקרן הפנסיה של המערערת. בעוד עקרון השוויון אינו מוטל בספק, בית המשפט הכיר במורכבות המחלוקת סביב גיל הפרישה המשתנה, והכיר בו כבעיה רבת פנים שמוטב לטפל בה בחקיקה ולא במשפט. בית המשפט הדגיש כי ההבחנה בשיעורי קצבת הנכות נובעת ישירות מחוק גיל פרישה ומתקנות קרן הפנסיה, במטרה להבטיח את רציפות תשלומי הפנסיה ללא הפחתה עם הגיעם לגיל פרישה. יתר על כן, פסק הדין בעניין ח'קנזארי, שהתמקד בקרנות פנסיה חדשות, הוכיח כי תיקון התקנות ללא בחינה מקיפה של כל ההשלכות ומקרי העבר אינו ראוי. בית המשפט הכיר במורכבות הבעיה ובצורך בפתרון כולל, החורג מתחום מערכת המשפט. בנוסף, התייחס בית המשפט לטענות שהציגו המבטחים והרשות, בנוגע לנתונים האמפיריים על גיל הפרישה וזכויות הבכורה של חברי הקרן, ומצא אותם בלתי משכנעים. גם נסיבותיה הפרטניות של עניינה של המערערת, כגון משיכת הכספים שלה, נחשבו כבלתי רלוונטיות לטענת הקיפוח. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי ההבחנה המגדרית בשיעורי הנכות מקורה בחוק גיל פרישה, עניין שמוטב להותירו לרשות המחוקקת בשל אופיו המורכב, ולפיכך אישר את החלטת בית הדין האזורי לדחות את התביעה לגופה.