ע"פ 746/14

תקציר

עניינו של מערער שהורשע תחילה ברצח, זוכה מאוחר יותר מאשמה זו, ובמקום זאת הורשע בהריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין. הרשעתו של המערער שונתה בשל ספק סביר בדבר יסוד "היעדרותו של חזן", דרישה לביסוס רצח בכוונה תחילה. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיו של המערער, שהושפעו מהטרדה ממושכת ומזיכרונות טראומטיים שחזרו על עצמם, הובילו לאובדן עשתונות ספונטני ולא לכוונה מחושבת להרוג. שינוי זה בהרשעה הביא להמלצה להפחית את עונש המאסר שנגזר על המערער ל-12 שנים, בניכוי הזמן שכבר ריצה. בית המשפט הכיר בהיעדר טענת הגנה עצמית או הגנה עצמית מדומה, שכן לא נגרם למערער נזק מיידי. מצבו של המערער היה כרוך במצוקה נפשית משמעותית עקב התעללות מינית בעבר מצד המנוח, אשר הביאה בחשבון את האישום המתוקן. לאורך כל הדרך נשקלו הדין המשווה והדוקטרינות המשפטיות הקיימות, במיוחד בעניין קנטור מתמשך, וקבעו כי מפגשו הקצר של המערער עם המנוח עורר מחדש סערת רגשות ועורר את תגובתו. בית המשפט התייחס גם לרפורמות חקיקה מוצעות בחוקי המתות חסד, והציע כי אם יאומצו, שינויים אלה יסייעו להקל על מורכבויות משפטיות עתידיות במקרים דומים. בסופו של דבר, הניתוח איזן בין מצוקתו של המערער וקורבנות העבר לבין אינטרסים חברתיים רחבים יותר של צדק וקדושת החיים.