עמ"נ 35217-11-22

תקציר

פסק הדין דן בארבעה עניינים שבמחלוקת. ראשית, היקף התוכנית; היא קובעת כי כל החלקות המצויות בתוך הקו הכחול הדו-ממדי – גבול שנקבע ב"קו הכחול" המסומן בשרטוט התכנית – נמצאות בתחום התכנית ולכן הן זכאיות לפיצוי לפי סעיף 197. שנית, פסק הדין דן בנזק נופי; היא קובעת כי העררים על תביעות בגין נזקי נוף יידחו, שכן החלטות הוועדה כי השינויים הנופיים לא היו משמעותיים דיים כדי להצדיק פיצוי היו סבירות. שלישית, אובדן פוטנציאל עקב שינויים בתכנון; הטענה כי שינויים בייעודה של חלקת קרקע הביאו לירידת ערכה נדחית, שכן התכנית האחראית לשינויים לא הייתה בעלת מעמד מסוים – היא לא פורסמה להפקדה – ולכן לא ניתן להתחשב בה בעת קביעת הפיצויים. לבסוף, המחלוקת לגבי חישובי הריבית; היא קובעת כי סכום הפיצוי יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום רישום הנזק ועד למועד שנקבע לתשלום, ומהמועד שנקבע ועד התשלום בפועל יישא החוב ריבית כמתחייב מחוק פסיקת ריבית. עוד קובע פסק הדין כי מספר עניינים יוחזרו לוועדה להמשך דיון והכרעה, ובהם הזכות לפיצוי למערערים ספציפיים, תחולת סעיף 200 והחלוקה האפשרית של תכניות.