ע"א 8497/06

תקציר

הבנק התנגד לבקשת המערערת להציג ראיות נוספות בדבר בעלות על דירה, וטען כי יש לדחות אותה מאחר שהמערערת לא צירפה תצהיר. עוד טען הבנק כי הראיות נגישות למערערת וכי אין בהן כדי להשפיע על פסק הדין. ערכאת הערעור נענתה על כך, ודחתה את הערעור בשל הימנעותו של המערער מלהביא ראיות לתביעתו בבית המשפט המחוזי. פסק הדין אף פירט שתי משוכות שהיה על המערערים לעבור כדי לזכות בתביעתם – הוכחת זכויותיהם בדירה ועדיפותם על פני הבנק. באשר למשוכה הראשונה, מצא בית המשפט כי המערערים לא הוכיחו את טענתם לבעלות משותפת, וכי הראיות שביקשו להציג אינן נגישות ומיותרות. יתר על כן, גם אם היו למערערת זכויות בדירה, הרי שעסקת הבנק קיבלה קדימות בשל תום ליבו וחוסר ידיעתו על זכויותיו הנטענות של המערער. לבסוף, קבע בית המשפט כי הדירה המדוברת אינה מקום מגוריהם של בני הזוג, ולכן חזקת הנכסים המשותפים בין בני הזוג אינה חלה במקרה זה. פסק דינה של השופטת ארבל, אליו הצטרפו המשנה לנשיא ריבלין והשופטת פרוקצ'יה, קבע כי יש לדחות את הערעור, והורה למערערת לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הבנק ואת הוצאות המשפט.