תו"ב 12282-02-14

תקציר

פסק הדין מזכה את גב' נדיה שפטיבן מאשמת אי ציות לצו שיפוטי מחמת ספק סביר. הצו השיפוטי הוא תוצאה של פסק דין קודם שהרשיע את שפטיבן בחריגה משימוש בקרקע ללא היתר. על פי פסק הדין הראשוני, לשפטיבן היו שלושה חודשים לציית לצו השיפוטי להפסיק להשתמש ברכושה כגן ילדים, מה שנחשב לשימוש מופרז בקרקע. עם זאת, התובע לא הצליח להוכיח מעבר לספק סביר כי שפטיבן הפר את הצו. ראשית, לא נקבע השימוש המותר בקרקע, דבר המקשה לקבוע אם השימוש היה מופרז. שנית, הראיות מצביעות על כך ששפטיבן השתמש בקרקע כמעון יום או פעוטון, שעל פי העדויות נבדל מגן ילדים. התובעת לא הביאה ראיות מספיקות כדי לקבוע כי השימוש בקרקע כמעון יום טעון היתר או נאסר במפורש. יתר על כן, הצו השיפוטי הזכיר במפורש "גן ילדים", וכל שימוש אחר, גם אם הוא חורג, אינו מפר אותו. עדויות המפקחים לא היו עקביות, והמאשימה לא הציגה ראיות משכנעות לסתור את טענת ההגנה של שפטיבן כי הפעילה מעון. ככלל, הספק מיטיב עם הנאשמת והוביל לזיכויה. זכות זו לערער על פסק הדין שמורה בחוק.