ת"א 50978-03-19

תקציר

פסק דין זה מתייחס לתביעה ותביעה שכנגד בין בעלי מניות בחברה המייבאת וסחרת בעץ ובחומרי בניין. התובעים, המחזיקים יחד ב-32% מהמניות, טענו כי הנתבע (המחזיק ב-68% מהמניות) הפר את התחייבותו להשקיע בחברה וגרם לקריסתה ולצבירת חובות מצד התובעים. הם דרשו פיצוי על הנזקים שנגרמו וכן לשון הרע שביצע הנתבע נגד אחד התובעים. הנתבע טען כי התקשר בהסכמי ההשקעה עקב מצג שווא של התובעים לגבי מצב החברה, וביקש לבטל את ההסכמים ולקבל פיצויים. לחילופין, טען כי התובעים הפרו את ההסכמים וביקשו פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם. הנתבע השני, עורך דין שרשם מניות על שם הנתבע הראשון למרות שלא עמד בהתחייבויות ההשקעה שלו, הואשם ברשלנות וניגוד עניינים. בית המשפט מצא כי הנתבע הראשון אכן הפר את התחייבותו להשקיע את מלוא הסכום שהוסכם עליו בהסכם השני, והורה לו לשלם לחברה את יתרת הסכום בסך 115,000 ₪. בית המשפט גם פסק לתובעים פיצויים בסך 10,000 ₪ בגין לשון הרע. עם זאת, תביעות התובעים לנזקים עקיפים שנבעו מההפרה נדחו, שכן לא הצליחו להוכיח כי ההפרה גרמה לקריסת החברה. באשר לתביעה שכנגד, דחה בית המשפט את טענות הנתבע כי הוטעה להשקיע בחברה. בית המשפט קבע, כי הנתבע לא הוכיח כי התקשר בהסכמים בטעות, וגם אם עשה כן, ויתר על זכותו לבטל את ההסכמים בכך שהמשיך לפעול כאילו ביקש לקיימם. כמו כן, עורך הדין לא נמצא אחראי לרשלנות, שכן התובעים לא הצליחו להוכיח שמעשיו גרמו להם נזק. משכך, נדחתה תביעת התובעים נגד עורך הדין, והם חויבו בכיסוי הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו בסך 25,000 ₪. גם התביעה שכנגד נדחתה, והנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעים ובשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.