ת"א 14375-09-17

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית על סכסוך קרקעות. התובע, ג'וואד, טען כי אביו נתן לו את הקרקע במתנה בשנת 2008, ולכן יש לו זכות בקרקע. עם זאת, השופט מצא פגמים וסתירות רבות בטיעוניו ובעדויותיו של ג'וואד. ראשית, השופט הגיע למסקנה כי חוזה המתנה ככל הנראה לא היה אמיתי, ורק נועד להונות את נושיו של האב. לחילופין, גם אם המתנה הייתה אמיתית, זכותו של האב לחזור בו מהבטחתו משום שג'וואד לא שינה את מצבו על סמך הבטחת המתנה, והאב לא ויתר על זכות זו בכתב. חתימתו של האב על ייפוי כוח בלתי חוזר לכאורה לא הייתה משכנעת, וג'וואד לא סיפק כל ראיה שתתמוך בטענה זו. מלבד זאת, השופט לא שוכנע כי החלטת בית הדין השרעי אוסרת על האב לחזור בו מהמתנה, וגם אם כן, אין בהחלטה כזו סמכות לגבור על זכותו החוקית של האב לחזור בו. יתר על כן, השופט קבע כי אין תחרות בין עסקאות סותרות משום שהסכמת האב לבטל את העסקה הקודמת עם אחיו אינה סותרת את המתנה לג'וואד, שכן לאב יש זכות לחזור בו מהמתנה. גם אם היו עסקאות סותרות, השופט סבר כי ג'וואד גרם לתאונה המשפטית בכך שלא רשם הערת אזהרה ולא יידע את הנתבעת גב' אשתיאק על עסקת המתנה, ורשלנותו שללה את עדיפותו. לבסוף, מצאה השופטת כי הנתבעים, גב' אשתיאק ומי שרכשו ממנה זכויות, פעלו בתום לב ובתמורה, ויש להעדיף את זכויותיהם על פי חוק המקרקעין. לפיכך דחתה השופטת את תביעתו של ג'וואד והורתה לו לשלם לנתבעים שכר טרחה.