ת"א 39667-08-23

תקציר

בפסק הדין הנדון מתייחס בית המשפט לשאלה החוזרת ונשנית מתי יש למנות מומחה שיקומי בתביעות משפטיות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בפרט כאשר הנכות נקבעת על פי חוק ולא ניתן לחקור מומחים. ההחלטה תלויה במידה רבה בנסיבות הספציפיות של המקרה, ובראשן אופי המוגבלות והיקפן. תקדימי מקרים שונים מובאים כדי להמחיש כיצד התמודדו בתי המשפט עם בקשות למומחים לשיקום בתרחישים שונים, תוך התמקדות בנחיצות המינוי ובעיתויו. בדרך כלל, ממונה מומחה שיקומי כאשר מתמודדים עם נכויות רב-מערכתיות חמורות או מורכבות, הדורשות מומחיות מיוחדת להערכת הצרכים. עם זאת, מינויים כאלה אינם שגרתיים; במקום זאת, הם מתרחשים כאשר ההשפעה התפקודית של המוגבלות דורשת ניתוח מומחה נוסף. בית המשפט מדגיש כי גם במקרים של נכות משוקללת גבוהה, יש חשיבות לאופי המוגבלות ולא רק לכמותה בהחלטה על מינוי מומחה. במקרה דנן, קבע בית המשפט כי הליקויים הקיימים – אף שהם משמעותיים בכמותם – אינם מחייבים מינוי מומחה שיקומי בשלב הנוכחי. ההחלטה מדגישה כי ניתן להעריך מחדש צרכים אלה אם הדבר מתחייב מההתפתחויות בתיק, תוך שיקוף שיקול הדעת השיפוטי וצרכיו הספציפיים של המקרה. הבקשה למינוי המומחה נדחתה בסופו של דבר, והותירה מקום לבחינה מחודשת אם יתפתחו הנסיבות הראייתיות.