ע"א 24456-05-12

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בנתניה בנוגע לעבודות בנייה המבוצעות על גג הבניין. דיירי הבית המשותף, המשיב מס' 1, קיבלו כדין היתר בניה ודאגו למשאית מנוף להובלת חומרי בניין לגג. הם ביקשו מדיירים אחרים לפנות את החניון כדי להקל על כניסת המשאית, דבר שעשו כל יושבי המשאית, מלבד הנתבעים, המערער והמשיב מס' 2. אי פינוי מקום החניה מנע מהמשאית גישה לחומרים, וכתוצאה מכך בזבוז זמן ועלויות נוספות לתובעים. בית משפט קמא, בראשות השופטת יעל קלוגמן, מצא הן את המערערת והן את המשיב מס' 2 אחראים לכך שפעלו במשותף לשיבוש עבודות הבנייה. השופטת קלוגמן ניתחה ביסודיות את העדויות והראיות, והעדיפה את עדויות התובעים על פני אלה של הנתבעים. יש לציין כי המערער בחר שלא להעיד, דבר שבית המשפט מצא כמפוקפק. השופטת ציינה במפורש כי היא מוצאת את עדי התביעה אמינים ומעדיפה את גרסתם לאירועים. קביעתו של השופט התבססה על פעולותיהם המשותפות של שני הנאשמים, לרבות חלקו הפעיל של המערער, בחסימת הגישה למשאית. הובהר כי החניון לא היה בבעלות פרטית של הנתבעים אלא היה רכוש משותף, כלומר השימוש בו צריך להיות סביר ובהתאם לחובת תום הלב כלפי השכנים. ממצאי העובדות והמהימנות של בית המשפט היו יסודיים ומנומקים היטב, והובילו את ערכאת הערעור למסקנה כי לא הייתה הצדקה להתערבות. עם זאת, נקבע חריג חלקי בנוגע לפסיקת פיצויים בסך 5,000 ₪ בגין בזבוז זמן, הוצאות משפט, נסיעות ועוגמת נפש. פסק הדין נעדר הסבר ופירוט לגבי סכום זה, ולכן הוא ראוי להתערבות. הואיל והודעת הערעור כללה טענות כנגד סכום הפיצוי, ונוכח חוסר הבהירות בפסק דינו של בית משפט קמא בסוגיה זו, החליטה ערכאת הערעור להפחית חיוב זה. בסופו של דבר, הערעור נדחה בחלקו והתקבל בחלקו. פסק הדין אושר, למעט חיוב בסך 5,000 ₪. כל צד חויב לשאת בהוצאות המשפט שלו ובשכר טרחת עורך הדין שלו בגין הערעור, והעתק ההחלטה היה אמור להישלח לצדדים על ידי המזכירות.