דנ"א 2104/02

תקציר

העותר, שהחזיק בקרקע חקלאית בבעלות המדינה בחכירה לשלוש שנים, ביקש לשנות את ייעוד הקרקע למגורים ולמסחר. מינהל מקרקעי ישראל אישר את הבקשה לשינוי הייעוד והעניק לעותר זכויות נוספות בקרקע. אלא שהעותרת ויתרה על זכויות אלה והעבירה אותן ליזם, שחתם על הסכם פיתוח עם המינהל. המשיב, מינהל המסים, דרש מהעותר לשלם מס רכישה על הזכויות הנוספות שנרכשו מהמינהל. הנושא נדון ובית המשפט העליון פסק לטובת המשיב, מה שגרם לעותר לבקש דיון נוסף. בית המשפט דחה את העתירה, בקובעו כי פסק הדין הראשוני לא התייחס למיסוי על ציפיות גרידא אלא על זכויות בפועל שהעניק המינהל. עוד הובהר בפסק הדין כי חבות המס של העותרת קמה עם אישור המינהל לעסקה, ולא הביאה לכפל מס. בעוד שנרשמו קשיים מסוימים בנוגע לעסקת המרכז המסחרי, היא נחשבה שולית והושארה לבירור במקרה מתאים יותר. העתירה נדחתה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.