דב"ע נד/77 - 3

תקציר

פסק הדין מתמקד בשאלה האם אדם, המתויג כקבלן עצמאי בחוזה העבודה שלו, הוא למעשה עובד על פי דיני העבודה. הוא בוחן היבטים שונים, לרבות אופי היחסים בין הצדדים, תנאי חוזה העבודה וההשלכות של מערכת יחסים זו על השכר והזכויות. בית המשפט מצביע על כך שעצם טיבה של מערכת היחסים קובע את המעמד, ולא רק את התווית או הכוונה של הצדדים. סעד הצהרתי יכול לקבוע את מעמדו של אדם לפני, במהלך או אחרי העסקתו. אם קבלן נמצא עובד, מעמד זה חל רטרואקטיבית ופרוספקטיבית, מה שמשפיע על זכויות העובד על פי חוקי המגן ועלול לסתור את תנאי החוזה המקוריים. ההחלטה דנה במצבים בהם הסכם קיבוצי עשוי להשפיע על תנאי החוזה, במיוחד אם נטען לטעויות או פגמים ביצירת החוזה. היא מדגישה כי ביטולו הרטרוספקטיבי המוחלט של חוזה אינו ראוי לאחר ביצועו המלא. בית הדין בוחן גם את התנהלותם הצפויה של צדדים בעניין תום הלב כאשר נסיבות ההעסקה שונות מההסכם. התיק מוחזר לערכאה נמוכה יותר על מנת לחשב את זכויותיה של המערערת על בסיס תנאי השכר בפועל וליישר קו עם דיני המגן וההסכמים הקיבוציים, תוך בחינת השאלה האם סעיף השיפוי בהסכם ההתקשרות מתנגש עם דיני החוזים. ערעורו של המערער התקבל, והמשיב חויב לשאת בהוצאות הערעור.