ת"א 39674-10-22

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעה אזרחית בה ביקש הנתבע לדחות על הסף את תביעת התובע נגדו. השופט פותח בהתוויית המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשה כזו, ומציין כי על בית המשפט להניח את נכונות העובדות שהוצגו בכתב התביעה של התובע. השופטת מדגישה כי דחיית תביעה היא אמצעי של מוצא אחרון ויש לנקוט בה בזהירות, רצוי לפתור מחלוקות לגופן. באשר לטענת הנתבע כי יש לדחות את התביעה משום שהתובעים ויתרו על זכויותיהם כלפי דיירי הבניין, קבע השופט כי בקשת הנתבע אינה מבהירה די הצורך את מהות התביעה נגדו ונגד הדיירים. לפיכך, טענה זו אינה מצדיקה דחיית התביעה בשלב זה. במעבר לשאלת ההתיישנות, מסכם השופט את הוראות הדין והפסיקה הרלוונטיות, ומדגיש כי אל לו לבית המשפט לדחות תביעה באופן אוטומטי בשל שיהוי או רשלנות של התובע. השופט בוחן את ההליכים המשפטיים הקודמים שיזמו התובעים ומציין כי התביעה נגד הנתבע התעכבה לבקשתו. השופט מדגיש כי התביעה הקודמת נדחתה ללא משוא פנים, דבר המצביע על כך שהתובעים יכלו לצפות באופן סביר להגיש מחדש את תביעתם. כתוצאה מכך, השופט קובע כי התביעה הנוכחית, שהוגשה בתוך שנה מיום דחיית התביעה הקודמת, אינה חסומה על פי חוק. השופט מתייחס גם לטענת הנתבע כי יש לדחות את התביעה משום שחלק מהתובעים נפטרו. השופט מסכים כי יש לצרף באופן פורמלי את יורשי התובעים שנפטרו לתביעה ומורה על הסרתם מכתב התביעה. השופט מציין כי השאלה האם מקרי המוות משפיעים על גובה התביעה יכולה להידון בהמשך ההליך. לבסוף, השופט מקבל חלקית את בקשת הנתבע, מורה לתובעים לשאת בהוצאות הנתבע, וקובע לוח זמנים להגשת כתב ההגנה על הנתבע. ההחלטה ניתנת בהעדר הצדדים, והשופט מסיים בקביעת מועדים להמשך ההליכים.