רע"א 53640-12-24

תקציר

השופטת, תמר בר-אשר, בחנה את רישומי התיק ולא מצאה טעויות בהחלטת בית המשפט קמא. היא הדגישה כי סעד ביניים נתון לשיקול דעת וכמעט שאינו מתערב על ידי ערכאות ערעור, והמקרה הנוכחי אינו מצדיק יחס חריג. השופטת הסכימה עם הגדרתו של בית משפט קמא את הסעד המבוקש כצו מניעה כספי זמני, שבדרך כלל אינו מומלץ, וקבעה כי טענות המבקש חסרות שחר. המבקשים טענו כי הם התבקשו להמציא מסמכים בלתי מוצדקים, אך ברור שהחוזה מחייב אותם לעשות כן. יתר על כן, טענותיהם הכספיות היו חסרות בסיס, שכן החוזה קבע לוח תשלומים ברור, והמשיבה עמדה בו ברובה. השופטת מתחה ביקורת על חוסר תום הלב של המבקשים בהצגת טענותיהם וציינה כי הם המציאו מסמכים חודשים לאחר המועדים שנקבעו, שלא אפשרו בדיקה מהותית לפני הדיון. כן אישרה את החלטת בית משפט קמא שלא לקיים דיון בבקשת המבקש לסעד ביניים, מה גם שהבקשה נעדרת כל עילה. בנוסף, השופטת לא ראתה צורך לאפשר למבקש להשיב לטענות המשיב בנוגע לעובדות שלאחר ההליך וסברה כי חיפזונו של המבקש להתדיינות משפטית אינו מוצדק. בנסיבות אלה, הורה השופט למבקש לשלם את הוצאותיו הניכרות של המשיב, וקבע את הסכום על 25,000 ₪.