בש"פ 1000/05

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר שלל מהמערער היתר לעבור בדיקת פוליגרף בעודו במעצר. המערער, שנעצר יחד עם אחרים בגין אישומים חמורים כגון קשירת קשר לביצוע רצח ועבירות נשק, ביקש מבחן זה כדי לחזק את טענתו לחפותו. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי תוצאות הפוליגרף אינן קבילות ואינן רלוונטיות במהלך הליכי המעצר, וקבעה כי הבדיקה לא תשפיע על ראיות התביעה או על החלטת בית המשפט. בערעור נטען כי ההתקדמות במהימנות הפוליגרף מצדיקה בחינה מחודשת וציינה מקרים קודמים, אם כי נדירים, שבהם התירו בתי המשפט בדיקות כאלה במהלך המעצר. המערער טען כי הכחשה זו פוגעת שלא בצדק בהגנתו וביקר אותה כבלתי הוגנת, במיוחד כאשר אנשים בלתי מוגבלים יכולים לעבור בדיקת פוליגרף. טענת המדינה הדגישה את העומס המערכתי ואת הקריטריונים הנוקשים לקבלת היתרי מעצר, אם כי הסכימה כי ניתן יהיה לערוך פוליגרף במקום אם הדבר אפשרי במסגרת אילוצי הביטחון. בית המשפט העליון דן בהגינות ובעקרונות משפטיים, תוך התחשבות בזכותו של המערער להגנה ראויה תוך שקילת המעשיות המינהלית. בית המשפט הכיר בקבילותן של ראיות פוליגרף במשפטים מהותיים, אך התיר שימוש שולי בהן במעצר. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש להעמיד את הפוליגרף במקום כדי למזער את העומס המערכתי, וקבע כי על קבלת ההחלטות לתת עדיפות להוגנות מבלי להטיל לחצים מנהליים שלא לצורך. לפיכך, התקבל הערעור, ואפשר למערער להסדיר את בדיקת הפוליגרף שלו במתקן הכליאה בתנאים מוגדרים.