תא"ק 9836-11-09

תקציר

בנק תבע נתבע על כך שלא החזיר הלוואה בסך 700,000 דולר שניתנה ב-5 באוקטובר 2009, שהייתה אמורה להיות מוחזרת בתשלומים חודשיים. הנתבע ביקש רשות להתגונן, והציג שתי טענות עיקריות: האחת, כי פקיד הבנק התחייב בעל פה כי ההלוואה אינה דורשת פירעון אישי; שנית, שהפקיד הבטיח לו שאם שווי המניות המשועבדות כבטוחה יירד מתחת לסכום מסוים, הבנק יחזיר את ההלוואה. הבנק טען כי הגנות אלה מפוברקות, שכן במכתב מבא כוח הנתבע הצהיר כי הוא יערוב אישית לפירעון, ובמסמכי ההלוואה לא הוזכרה הלוואת נון-ריקורס. השופט הסכים עם הבנק, ומצא כי טענות הנתבע אינן עולות בקנה אחד עם התכתבויות קודמות שלו, שלא הזכירו הסכמים לכאורה אלה. עוד ציינה השופטת כי הנתבע, איש עסקים מנוסה, היה דואג לכך שכל הבטחות בעל פה ייכללו בהסכם הכתוב. יתר על כן, השופט הגדיר את טענתו השנייה של הנתבע כבלתי סבירה, שכן הוא מעולם לא ביקש את מכירת המניות, ונראה כי קיווה שערכן יעלה. השופטת הגיעה למסקנה כי בקשת הנתבע גובלת בחוסר תום לב, ולכן התנתה את החופשה להתגונן בהפקדת איגרת חוב מהותית, שנקבעה בכמחצית משווי ההלוואה. אם הנתבע לא ימציא ערבות זו עד למועד הנקוב, בקשתו תידחה. עוד קבעה השופטת כי על הבנק לספק לנאשם מסמכים רלוונטיים להגנתו, אך הנתבע כבר קיבל את רובם. הוצאות הבקשה נפסקו לבנק, שייקבעו בתיק הראשי.