ע"א 605/74

תקציר

פסק הדין מתייחס לארבעה ערעורים שנידונו בבית המשפט העליון בעניין חוק נכים מרדיפות הנאצים, התשי"ז-1957. שני העררים הראשונים (605/74 ו-615/74) מערערים על החלטת ועדת הערר שלא לפסוק הוצאות משפט למערערים, שהצליחו לערער לוועדה. מערכת הערעורים השנייה (621/74 ו-627/74) מערערת על סמכותה של הוועדה לתקן את החלטותיה הקודמות ולפסוק הוצאות משפט למערערים. בית המשפט העליון קובע כי לוועדת הערר סמכות לפסוק הוצאות משפט למערערים נכים הזוכים בתביעותיהם, גם ללא בקשה מפורשת. הדבר מוצדק כעניין של צדק, אלא אם כן ברור שהמערערת אינה מבקשת הוצאות, מתכוונת לוותר עליהן או אינה זכאית להן. באשר לסוג השני של הערעור, בית המשפט קובע כי לגוף שיפוטי אין סמכות לשקול מחדש את החלטתו בעניין לאחר שחלף זמן מה, למעט במקרה של טעויות או השמטות פקידותיות, הניתנות לתיקון בכל עת. אי פסיקת הוצאות נחשבת להחלטה מהותית, הניתנת לתיקון רק ביום מתן ההחלטה. מאחר שוועדת הערר לא פסקה הוצאות במקרים אלה, ועל כך לא הוגש ערעור, ההחלטה עדיין עומדת בעינה. לסיכום, בית המשפט מקבל את שני הערעורים הראשונים (605/74 ו-615/74), וקובע כי על המשיב לשלם למערערים את הסכום שקבעה הוועדה כשכר טרחת עורך דין. בינתיים, שני הערעורים האחרים (621/74 ו-627/74) נדחים, כלומר על המערערים לשאת בהוצאותיהם. המשיב נדרש לכסות את הוצאות המערערים המצליחים בבית המשפט העליון, לרבות שכר טרחת עורכי דין, ואילו המערערים הכושלים נושאים בהוצאותיהם.