פש"ר 22099-05-23

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים הכריע בשני ערעורים הדדיים בנוגע לתביעת חוב בהליך פשיטת רגל. הערעורים היו על החלטת הנאמן בתביעת החוב, שהגיש הנושה נגד החייב. הערעורים התמקדו בסוגיית תקופת ההתיישנות של עילת התביעה של הנושה. בית המשפט קבע כי החייב הפר את ההסכם בין הצדדים, ותקופת ההתיישנות על תביעות הנושה הנוגעות להחזר הלוואות ותשלומים אחרים החלה במועד ההפרה. בית המשפט מצא כי הנאמן שגה בפרשנותו לפסק דין קודם והיה עליו לבחון את איחוד הנזק באופן מהותי. כתוצאה מכך, נדחתה טענתו העיקרית של הנושה בדבר קרן החוב מחמת התיישנות. עם זאת, חויב החייב לשלם לנושה 24,678 שקל, שהיוו מחצית מההוצאות המשפטיות המוכרות. בית המשפט החליט שלא להורות על הוצאות, בהתחשב במכלול הנסיבות. פסק דין זה דחה למעשה את ערעור הנושה וקיבל חלקית את ערעור החייב.