ת"א 33150-05-22

תקציר

התובע תבע את הנתבעים על כך שלא העבירו את מלוא הסכום של 310,000 ₪ לבעלים הרשום כאמור בהצעת הרכש עליה חתם התובע עם נתבע 1, במקום זאת העביר הנתבע 1 חלק מהכספים לעצמו ולצדדים שלישיים נוספים, לרבות הנתבע 2. הצעת הרכש מינתה את הנתבע 1 כעורך דינו ונאמן התובעת לרכישת הקרקע. בית המשפט מצא כי הנתבעים אכן הפרו את חובת האמונים שלהם בכך שניצלו את כספי התובעת לטובתם ולא פעלו בהתאם להצעת הרכישה. עם זאת, בית המשפט קיבל באופן חלקי בלבד את טענת התובע. השופט פירט בפסק הדין כי הצעת הרכש אינה אוסרת תשלומים בגין מסחור האופציה, ומאחר שהרכישה בוצעה הודות למסחור האופציה, התובע היה אמור לשלם עבורה. למרות שלא נמסר לתובע על האופציה ועלותה, השופט האמין לגרסת הנתבעים ולראיות שהציגו, לרבות דו"ח המס, ומצא כי התובע היה מודע לאופציה ולעלותה. לפיכך, החליטה השופטת כי טענת התובעת לעלות המסחר באופציות אינה משכנעת וספקולטיבית. מנגד, הסכימה השופטת עם התובע כי לנתבע 1, כנאמן, אין זכות להעביר את הכספים לצדדים שלישיים, לרבות הוא עצמו, ללא אישורו של התובע, דבר שלא ניתן מעולם. השופטת הדגישה כי לנתבע 1 היה ניגוד עניינים והוא הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי התובע. לפיכך, הורה בית המשפט לנתבעת 1 להשיב לתובע סך של 123,500 ₪, אשר הועבר לנתבעים ולצדדים שלישיים נוספים, בצירוף ריבית שקלית, החל מיום 17.11.2015, וכן לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין. התביעה ליתרת הסכום שביקש התובע נדחתה מאחר שהצעת הרכישה נגעה רק לרכישת 450 מ"ר שקיבל התובע, והתובע לא הביא כל ראיה או נימוק משכנע לסעד העיקרי שביקש.