בג"צ 6951/17

תקציר

פסק הדין מתייחס לרפורמות נרחבות במשק המים בישראל, שיזמו באמצעות חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 ובהמשך לתיקון 27 לחוק המים, התשע"ז-2017. שינויים אלה הובילו לתיקוני חקיקה שונים, שמטרתם לקבוע תעריפי מים אחידים ומבוססי עלות ברחבי הארץ. העותרים, בעיקר יצרני מים פרטיים, ערערו על רפורמות אלה בטענה שהן נחשלות כלכלית. הרפורמות נועדו ליצור משק סגור במשק המים באמצעות העברת אגרות המים לחברה הממשלתית מקורות, במקום היטלים לאוצר המדינה. בין היתר טענו העותרים כי תעריפי הייצור וההולכה נמוכים מדי ותעריפי האספקה גבוהים ללא הצדקה. לטענתם, יחס דיפרנציאלי זה מטיל "דמי מים" בלתי הוגנים על יצרנים פרטיים בהשוואה ליצרנים המשתמשים בשירותי מקורות. בית המשפט בחן האם המכסים החדשים מייצגים "מחיר" או "תשלום חובה" וניתח את הלגיטימיות של אינטרסים הסתמכים והבטחות מנהליות שניתנו ליצרנים פרטיים בנוגע לפטורים קודמים ממכסים. בית המשפט מצא כי הרציונל המקצועי והכלכלי שעמד מאחורי הרפורמות הצדיק את השינויים. היא הכירה בהוראות המעבר כמציעות תקופת הסתגלות סבירה ולא מצאה עילה משמעותית להתערבות משפטית בחקיקת המשנה. היבטים מסוימים הושארו פתוחים לבחינה עתידית בהתאם לנסיבות ספציפיות, דבר המצביע על הצורך בדיאלוג פוטנציאלי מתמשך בין בעלי עניין. בסופו של דבר נדחו העתירות, אך פסק הדין הדגיש את המורכבות הכרוכה בשילוב רפורמות במשק המים ואת האתגרים באיזון בין שיקולים כלכליים ושוויוניים באזורים שונים.