דב"ע נז/229 - 05

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את תביעת המערערת לגמלת סיעוד. פסק הדין מבוסס על שני טעמים מרכזיים. ראשית, על פי סעיף 229 לחוק הביטוח הלאומי, זכאותה של המערערת לגמלה יכלה להתחיל רק 30 יום לאחר הגשת תביעתה, קרי ביום 3.3.96. המערערת הודתה כי לא נזקקה עוד לסיוע עד למועד זה. מאחר שהיא אינה תובעת הטבות לאחר 1.4.96, החוק אינו יכול להכיר בזכאותה להטבות לתקופה המוקדמת יותר. תכלית החוק היא מתן סיוע מורחב לנזקקים, ובמקרה זה, טענת המערער אינה מתיישבת עם התכלית שלשמה נועדה. שנית, המערערת לא הצליחה להביא הוכחות מספקות לתלותה בזולת. מדו"ח הערכת התלות עולה כי היא נזקקה לסיוע קל בפעילות יומיומית אחת בלבד - רחצה. הדו"ח מציין גם כי הייתה לה מטפלת בעשרת הימים הראשונים לאחר נפילתה. המערערת לא עמדה בתנאים המחמירים הנדרשים על פי חוק לקבלת גמלת סיעוד. אם חלה הידרדרות במצבה של המערערת, היא תוכל להגיש בקשה חוזרת לקבלת גמלה. לפיכך, הערעור נדחה, ולא יהיה צו להוצאות.