ת"צ 35135-06-11

תקציר

עניינה של החלטת בית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפסק דין קודם בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. הבקשה לעיון חוזר הוגשה על ידי המבקש, אשר ביקש לתקן את הגדרת התקופה הרלוונטית לתביעה הייצוגית. המבקש טען כי גביית האגרות, נשוא התובענה הייצוגית, נמשכה מעבר למועד שבו הוגשה הבקשה לאישור. לפיכך, ביקש המבקש להאריך את התקופה שנקבעה בהחלטה הקודמת. בנוסף, ביקש המבקש לתקן את מועד תחילתו של התקופה הרלוונטית, תוך התייחסות לראיות חדשות. בית המשפט הדגיש כי הן המבקש והן המשיב העלו טענות חדשות והציגו ראיות חדשות שלא היו חלק מדיון האישור הראשוני. בית המשפט קבע כי בקשה לעיון חוזר אינה צריכה להציג טענות או ראיות חדשות. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי סמכותו לבחון את החלטותיו מוגבלת לצווי מניעה זמניים או לנסיבות שבהן הוא סבור שההחלטה הראשונית שגויה. באשר להגדרת התקופה הרלוונטית, מצא בית המשפט כי המבקש הכיר בעבר בכך שכאל הפסיקה לגבות את האגרות לאחר הגשת הבקשה לאישור. לפיכך, החליט בית המשפט שלא לשנות את התקופה שנקבעה בהחלטתו הקודמת. היא הדגישה כי יש לנקוט גישה מצמצמת מאוד כלפי בקשות לעיון חוזר בהחלטות על אישורי תובענות ייצוגיות. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר. המבקש חויב בשכר טרחת עורך דינו של המשיב, ולשני הצדדים ניתן לוח זמנים להגשת כתבי טענות מתוקנים.