ע"א 5355/97

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה שבו שוטר, ששירת 11 שנים בדרגת סמל, ירה ופצע את שכנתו, והרג את שני בניה באמצעות תת-מקלע עוזי שהוציא לו מפקדו לצורכי הגנה עצמית. השכן הנפגע הגיש תביעת נזיקין הן נגד הקצין והן נגד המדינה, מה שהוביל לפסיקת בית המשפט המחוזי שהטילה על שני הצדדים אחריות לנזקים. המדינה ערערה על פסק דין זה, וטענה כי יש להסיר את חובתה לפצות את התובע, או לחילופין להפחית את סכום הפיצוי. בית המשפט העליון, בהחלטה פה אחד, קיבל את ערעור המדינה. נמצא כי למשטרה לא ידוע על מתיחות או תלונות קודמות שבהן היו מעורבים השוטר ושכניו, לרבות התובע. בית המשפט קבע כי בקשתו של הקצין לקבל תת-מקלע להגנה עצמית במהלך טיול מסיק זיתים לגדה המערבית, שם קיבל בעבר איומים על חייו, היא סבירה. עוד קבעו השופטים כי סביר להניח שהקצין עבר הכשרה מתאימה בשימוש בנשק כזה וכי היעדר ההכשרה לא היווה גורם לירי. יתר על כן, בית המשפט קבע כי מפקדי המשטרה לא יכלו לצפות באופן סביר שימוש לרעה מכוון של השוטר בנשק בסכסוך פרטי, במיוחד בהתחשב ברקורד השירות המספק שלו. פסק הדין הדגיש כי אספקת נשק לאנשי אכיפת החוק מוצדקת בדרך כלל, ורק בנוכחות גורמי סיכון ספציפיים, כגון אופי או חששות בריאותיים, יש להימנע מנוהג זה. מאחר שאף אחד מהגורמים הללו לא התקיים במקרה זה, הגיע בית המשפט למסקנה כי המדינה לא התרשלה בהנפקת הנשק. בנוסף, ציין בית המשפט כי הימצאותו של תת המקלע לא הייתה הגורם לאירוע, שכן הקצין יכול היה לגרום נזק באמצעות שני אקדחיו. בסופו של דבר הסכימו השופטים כי יש לקבל את ערעור המדינה, ובכך ביטלו את החלטת בית המשפט המחוזי ודחו את תביעת התובע נגד המדינה.