בג"צ 4000/93

תקציר

העתירה המונחת בפני בית המשפט עוסקת ביכולתו של עורך דין לציין את מקצועו על נייר המכתבים שלו. העותר, עורך דין במקצועו, מבקש להשתמש בתואר "רואה חשבון" על נייר המכתבים שלו, שכן יש לו רישיון לכך. עם זאת, לשכת עורכי הדין מסרבת לכך, בהסתמך על החלטה משנת 1993 המאפשרת לעורכי דין להשתמש רק בתואר "עורך דין" או בתואר זר מקביל, תואר אקדמי או תואר המוסדר בחוק אחר. על בית המשפט להחליט האם המונח "רואה חשבון" נחשב לתואר המוסדר בחוק אחר. פסק הדין משקלל את התכליות המיוחדות והכלליות של סעיף 57 לחוק לשכת עורכי הדין, האוסר פרסום על ידי עורכי דין. התכליות המיוחדות כוללות איסור הטעיית הציבור ושמירה על תחרות הוגנת, בעוד התכליות הכלליות כוללות את חופש הביטוי וחופש העיסוק. בית המשפט מפרש את החוק כמתיר פרסום תואר מקצועי המוסדר בחוק אחר, כל עוד הוא אינו מטעה את הציבור לחשוב שעורך הדין עוסק במקצוע אחר. במקרה זה, המונח "רואה חשבון" הוא תואר המוסדר בחוק רואי חשבון, אך הוא מייצג גם מקצוע שאסור לעורכי דין לעסוק בו. לפיכך, בית המשפט קובע כי עורך דין רשאי לציין על נייר המכתבים שלו כי הוא מחזיק בתואר רואה חשבון, כל עוד קיימות גם מילים מתאימות, המבהירות כי הוא אינו רואה חשבון בפועל. אלה יכולים לכלול "מחזיק בתואר של" או "(לא פעיל)". החלטה זו מכבדת את התכליות הכלליות של חופש הביטוי והעיסוק תוך הקפדה על הטעיית הציבור ושמירה על כבוד המקצוע.