ע"א 33477-03-13

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין שני תושבי שפרעם על הסכם מכר נכס מיום 10.5.07, במסגרתו מכר המשיב חלקת קרקע למערערת. המערערת לא שילמה את מלוא מחיר הרכישה כפי שהוסכם, מה שגרם למשיבה לבטל את ההסכם. לאחר מכן הגיש המשיב תביעה לבית משפט השלום בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המערערת הפרה את החוזה וכי ביטולו של המשיב היה כדין. המשיב אף ביקש מבית המשפט להורות למערערת להשיב את התשלום החלקי וביקש לבטל את רישומי ההסכם בגופים רשמיים שונים. המערערת טענה שכנגד, וטענה כי המשיב הוא שהפר את ההסכם. בית משפט השלום אימץ אלמנטים מגרסאות הצדדים, וקבע כי המערערת הפרה את החוזה וכי ביטולה של המשיבה היה בתוך פרק זמן סביר. היא הורתה על החזרת התשלום החלקי של המערערת, בניכוי דמי פיצוי בסך 5,000$ (ארה"ב) למשיב, ועל ביטול רישומי ההסכם. המערערת ערערה על פסק דין זה, בטענה כי לבית משפט השלום אין סמכות עניינית לדון בתיק, וכי פסק הדין עצמו שגוי. לאחר ששקל את הטענות, הסכים ערכאת הערעור עם המערער כי בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית. נמצא כי הסעדים המבוקשים בכתב התביעה של המשיב - לרבות ביטול הסכם המכר וקביעת בטלותם של רישומים קשורים - חורגים מסמכותו של בית משפט השלום כהגדרתו בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט. לפיכך התקבל הערעור, פסק דינו של בית משפט השלום בוטל, ותביעת המשיב נדחתה מטעמים שיפוטיים. המשיב חויב לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המערער, והתיק נסגר.