ת"א 42344-12-18

תקציר

מדובר בפסק דין במשפט אזרחי שבו תבעו התובעים, בעלי דירה שקרסה, את כלל ביטוח, את כלל ביטוח, את בעל הדירה הצמודה שביצע בנייה בלתי חוקית, ואת העירייה והוועד המקומי. התובעים טענו כי על חברת הביטוח לפצות אותם בהתאם לתנאי הפוליסה בגין קריסת בניין מגוריהם. עוד טענו כי עבודות הבנייה הבלתי חוקיות שביצע השכן מעמיסות על היסודות ומובילות לקריסה ולכן עליו לפצות אותן. לבסוף, הם טענו כי העירייה והוועדה המקומית התרשלו בפיקוח על בטיחות המבנה ויש לפצות גם אותם. מנגד, טענו הנתבעים כי רשלנות התובעים בתחזוקת המבנה גרמה לקריסה, ולכן אין לפצותם. לאחר בחינת הראיות והעדויות, מצאה השופטת כי התובעים לא הצליחו להוכיח שקריסת המבנה היוותה מקרה ביטוחי כהגדרתו בפוליסה שנרכשה מכלל ביטוח, ולכן התביעה נגדם נדחתה. עוד קבע השופט כי התובעים התרשלו בתחזוקת המבנה ותרמו לקריסתו. עם זאת, השופטת קיבלה את טענת התובעים כי עבודות הבנייה הבלתי חוקיות של השכן העמיסו על הבניין יתר על המידה והיוו רשלנות. השופט הטיל 30% מהאחריות על השכן ו-70% על בעלי הדירות, כולל התובעים עצמם, בגין אי תחזוקת הבניין. לגבי העירייה והוועדה המקומית, השופט מצא אותן רשלניות בפיקוח על בטיחות המבנה, אך רק במידה מסוימת. השופט הדגיש כי האחריות העיקרית לתחזוקת המבנה מוטלת על בעליו, וחובתה של העירייה היא משנית. השופט קבע כי היה על העירייה לבדוק באופן יזום את המבנה בשל גילו ועבודות הבנייה הנוספות שבוצעו בו. עם זאת, השופט הכיר גם במגבלות המשאבים והיכולות של העירייה והוועדה המקומית, והגיע למסקנה כי רשלנותן אינה עולה כדי עילת תביעה בנסיבות העניין. לבסוף קבע השופט כי נגרמו לתובעים נזקים כספיים עקב קריסת דירתם, לרבות עלות שיקום הדירה, פינוי והוצאות הריסה שגבתה העירייה, ופסק להם פיצוי בהתאם. הסכום הכולל שישלם השכן, נאשם 2, הוא 382,388 ₪, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. תביעת התובעים כנגד הנתבעים האחרים נדחתה, וכל צד יישא בהוצאותיו.