ת"א 44372-05-21

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב תביעה כספית בסך 2 מיליון ₪, שהגיש תובע כנגד מספר נתבעים בגין הפרת חוזה. התובעת, שלכאורה קיבלה את הזכות הבלעדית לשווק דירות מגורים בארבעה פרויקטים של בנייה, טענה כי הנתבעים הפחיתו את שכרם באופן חד צדדי וסיימו את החוזה בחוסר תום לב. בעקבות זאת גובש "הסכם פשרה", שלטענת התובע הופר גם על ידי הנתבעים. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה מכמה טעמים: היעדר עילה ויריבות, היעדר הסכם תיווך כתוב ורישיון תיווך מקרקעין לא תקף לתובע. כמו כן נטען לחוסר תום לב פרוצדורלי ולניצול לרעה של ההליך המשפטי על ידי התובע. השופטת פתחה בבחינת בקשת הדחייה, תוך נקיטת זהירות שכן מדובר בצעד דרסטי. התביעה נגד אחד הנתבעים, ששמו לא צוין בהסכמים, לא נדחתה, שכן השופט מצא כי הייתה התייחסות אישית ועילה. עם זאת, השופטת הורתה על דחיית התביעה לפיצוי בגין דמי תיווך בגין הדירות שלא נמכרו, שכן היא לא עוגנה בהסכם כתוב, ולמנהל התובעת לא היה רישיון תיווך תקף, המהווה דרישה מהותית. השופטת קבעה כי ההסכם, כמתואר בתביעה, נופל תחת ההגדרה של תיווך במקרקעין, מה שמפעיל את הוראות חוק המתווכים במקרקעין. לפיכך, היעדר הסכם תיווך כתוב ורישיון תקף גרם לכך שהתובעת לא הייתה זכאית לדמי תיווך. עוד ציינה השופטת כי לא ניתן לדחות בשלב זה את התביעה לפיצויים עונשיים והחזר השקעות, כמו גם את התביעה החלופית בגין הפרת הסכם הפשרה. באשר לטענה לניצול לרעה של ההליך המשפטי, מצאה השופטת כי התובע אכן הגיש לבית המשפט בקשה לעיקול זמני, שנדחתה. עם זאת, לא ברור אם התובע שלח את הבקשה לצדדים שלישיים לפני שקיבל את החלטת בית המשפט. השופט סיכם בכך שקיבל חלקית את בקשת הנתבעים, דחה את התביעה לתשלום פיצויים בגין יחידות שלא נמכרו, ולא הורה על הוצאות בשל קבלתה החלקית של הבקשה. הצדדים עודדו לשקול פתרון בדרכי שלום לאור צמצום התביעה העיקרית.