ת"פ 980-04-10

תקציר

הנאשם היה נשוי לז' והתגורר עמה ועם שתי בנותיה, י' ומ', בבת ים. כתב האישום נגדו כלל מספר סעיפים של התעללות בקטין על ידי אחראי (שני סעיפים, לגבי י' ו-מ'), תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות (ז') והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות. אישומי ההתעללות התייחסו למספר אירועים ספציפיים, כולל "תקרית המאפרה", "תקרית המכנסיים", "תקרית הנעליים", "תקרית המוזיקה" ועוד כמה אחרים. התקיפות נגד י' כללו את "תקרית ימית 2000", "תקרית מסיר השומנים", "תקרית הים", "תקרית הקליפים" ועוד. להגנתו טען הנאשם כי אין די ראיות כדי להרשיעו, וכי אין לראות במעשיו אחריות פלילית בשל חוסר שליטתו הנובע מאפילפסיה. לחילופין, טענו הנתבע והעד המומחה מטעמו כי מחלתו הובילה אותו לאובדן זיכרון, ולכן אין לראות בהכחשותיו כשקרים. עניינה של התביעה הסתמך על עדויותיהם של שלושת המתלוננים (מ', י' ו-ת'), וכן על עדים נוספים, בהם חוקרים וחברים של המשפחה. ככלל, בית המשפט מצא את עדויות המתלוננות אמינות, למרות כמה סתירות והסתייגויות מפרטים מסוימים. עדותו של העד המומחה, נוירופסיכולוג, לא הייתה משכנעת, שכן הוא הסתמך על מקורות מוגבלים ולא טען כי מעשיו של הנאשם היו תוצאה ישירה של התקפים אפילפטיים. השופט הגיע למסקנה כי מעשיו של הנאשם לא עמדו בקריטריונים של היעדר אחריות פלילית, וכי טענתה העיקרית של ההגנה אינה משכנעת. באשר לשאלת הראיות, בחן השופט כל סעיף בכתב האישום ואת העדויות הרלוונטיות. עדותה של ז', בת זוגו של הנאשם, נמצאה כבסיס מספיק למרבית סעיפי האישום של תקיפה בנסיבות מחמירות. עדותה של י', למרות ניסיונותיה להמעיט במעשיו של הנאשם, תמכה אף היא ברבים מהאישומים. עם זאת, חלק מעדויותיו של מ' בנוגע לאירועים ספציפיים לא נתמכו בראיות אחרות, והנאשם זוכה מאישומים אלה, לרבות "תקרית המכנסיים" ו"תקרית המאפרה". הנאשם הורשע ברוב סעיפי כתב האישום, לרבות תקיפה בנסיבות מחמירות, התעללות בקטין והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות.