ת"ק 2287-04-21

תקציר

התובעת תובעת מהנתבעת פיצוי לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים) בגין קבלת 15 הודעות דואר אלקטרוני פרסומיות. התובע טוען כי הם נשלחו ללא הסכמתו המפורשת, ומבלי לכלול את המידע הדרוש, כגון תיוג כפרסומת ופרטי ההתקשרות של השולח. הנתבעת טוענת כי התובעת אכן הסכימה לקבלת הודעות דוא"ל אלה, וכי כל הדרישות להסרה מרשימת התפוצה נענו. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא הסכים להסכם השכירות הנושא את חתימתו, אשר כלל סעיף המתיר לנתבעת לשלוח מיילים פרסומיים, וכי החתימה על ההסכם האמור זויפה. השופט מצדד בנתבעת, וקובע כי הם קיבלו את הסכמת התובע לשלוח מיילים פרסומיים. מהראיות עולה כי חתימת התובע על הסכם השכירות, שכלל את סעיף ההסכמה, היא אותנטית. טענת התובע כי מישהו אחר חתם על ההסכם מטעמו אינה מוכחת והעובד המדובר לא זומן להעיד. לפיכך, התנהלות הנתבעת בהכללת התובע ברשימת התפוצה שלהם לא הייתה אשמה. עוד קובעת השופטת כי הנתבע סיפק לתובע דרך להסיר עצמו מרשימת התפוצה שלו, וכי התובע לא עשה כן עד ליום 17.3.2021, אז הם הוסרו מיד. השופטת מציינת כי טענת התובעים כי ניסו להסיר את עצמם קודם לכן על ידי מענה למיילים או לחיצה על הקישור 'הסר' אינה מספיקה על פי החוק ולא הוכחה. עם זאת, השופט מוצא כי הנתבע לא עמד בדרישה לכלול את המילה "פרסומת" בכותרת הדוא"ל, למרות שניתן היה להבחין בזהותו של הנתבע. בהתחשב ביתר הממצאים, ובהתחשב במכלול הנסיבות, פסקה השופטת לתובע פיצוי בסך 1,500 ₪, תוך שהיא דוחה את בקשת התובע לסכום הפיצוי המקסימלי לכל מייל. כל צד אחראי להוצאות המשפטיות שלו. פסק הדין מתווה גם את זכות הערעור לבית המשפט המחוזי.